במחקר שפורסם בכתב העת The Annals of Family Medicine בדקו החוקרים באמצעות ניתוח סדרת מקרים, האם שימוש בפלואורוקוינולונים מהדור השלישי קשור להתרחשות קרע בגיד האכילס.
עוד בעניין דומה
החוקרים השתמשו בנתוני תביעות מנהליות על מנת לזהות תושבים ממחוז יפני יחיד שהצטרפו לתכנית הביטוח National Health Insurance and Elderly Health Insurance בין אפריל 2012 ומרץ 2017 וחוו קרע בגיד האכילס לאחר שקיבלו מרשם אנטיביוטי.
התרופות האנטיביוטיות חולקו לשלוש קבוצות: פלואורוקוינולונים מהדור הראשון והשני, פלואורוקוינולונים מהדור השלישי, ואנטיביוטיקת שאינן פלואורוקוינולונים. החוקרים השתמשו במודל רגרסיית פואסון מותנית על מנת לאמוד את יחס שיעור ההיארעות (IRR) של קרע בגיד אכילס במהלך תקופת החשיפה לאנטיביוטיקה ביחס לתקופת ללא חשיפה. תקופת חשיפה הוגדרה כ-30 יום מקבלת המרשם.
במחקר נכללו 504 חולים עם קרע בגיד אכילס שקיבלו מרשמים לאנטיביוטיקה. הסיכון לקרע לא היה מוגבר באופן מובהק תחת חשיפה לפלואורוקוינולונים מהדור השלישי (IRR= 1.05 ; רווח בר-סמך [CI] 95%: 0.33-3.37) ולאנטיביוטיקות שאינן פלואורוקוינולונים (IRR= 1.08 ; רווח בר-סמך 95%: 0.80-1.47).
לעומת זאת, חשיפה לדור הראשון והשני של פלואורוקינולונים נקשרה במובהק לסיכון מוגבר לקרע (IRR= 2.94 ; רווח בר-סמך 95%: 1.90-4.54). הממצאים נותרו דומים גם בקרב תת קבוצות שרובדו בהתאם למין ולשימוש בסטרואידים בזמן האחרון.
לסיכום, מהמחקר עולה כי שימוש בפלואורוקוינולונים מהדור השלישי איננו מקושר לעלייה בסיכון לקרע בגיד אכילס. אנטיביוטיקה זו עשויה להוות אפשרות בטוחה יותר עבור חולים הנמצאים בסיכון מוגבר לקרע, דוגמת ספורטאים.
מקור:
Chinen, T et al. The Annals of Family Medicine. 2021 May-Jun;19(3):212-216.doi: 10.1370/afm.2673.
תגובות אחרונות