האופטימיזציה של הטיפול בסרטן רקטום הפחיתה את שיעורי ההישנות המקומיים, ועם זאת בחלק מהמטופלים יתפתחו גרורות מרוחקות. מחקר RAPIDO בחן האם אסטרטגיית טיפול ניאו-אדג'ובנטית TNT משפיעה על ההתפתחות, המיקום והתזמון של גרורות בחולים שאובחנו עם סרטן רקטום מתקדם מקומי בסיכון גבוה.
המטופלים שנכללו במחקר חולקו באופן אקראי לאחת משתי זרועות טיפול:
- טיפול טרום ניתוחי בקרינה קצרה (5 פרקציות) ואחריה 18 שבועות של טיפול כימי CAPOX או FOLFOX4
- טיפול טרום ניתוחי בכימו-קרינה (28 פרקציות) וכימותרפיה אופציונלית לאחר הניתוח
הוערכו הבדלים בשיעור הופעת גרורות, זמן הופעתן ומיקומן.
תוצאות: 462 חולים טופלו בקרינה קצרה --> כימותרפיה ו-450 חולים טופלו בכימו-קרינה ארוכה. שיעור הופעת גרורות מרוחקות ב-5 שנים הייתה 23% מול 30% בהתאמה (HR 0.72 p=0.011). הזמן החציוני להופעת גרורות היה דומה 1.3 מול 1.4 שנים. לאחר אבחון גרורות, ההישרדות החציונית הייתה 2.6 שנים מול 3.2 שנים בהתאמה (HR 1.39 P=0.04). המופע הראשון של גרורות מרוחקות היה לרוב בריאות (13% ו-12% בשתי קבוצות הטיפול) או בכבד 9% ו-15% בשתי קבוצות הטיפול). מדיניות מתן כימותרפיה לאחר הניתוח לא השפיעה על התפתחות גרורות מרוחקות.
מסקנות: טיפול טרום ניתוחי בקרינה קצרה --> כימותרפיה הפחית באופן משמעותי הופעת גרורות, בעיקר בכבד, בהשוואה לטיפול טרום ניתוחי בכימו-קרינה ארוכה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות