במסגרת מחקר אשר ממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Menopause ביקשו החוקרים לחקור את הקשר בין קבלת טיפול הורמונלי בגיל המעבר (menopause hormone therapy – MHT) לסרקודינפניה (שילוב של סרקופניה יחד עם דינפניה).

מחקר זה נערך בקרב 10,834 נשים קנדיות פוסטמנופאוזליות. חשיפה הוגדרה כטיפול עבר/ מתמשך עם MHT. סרקופניה הוגדרה כמסת שרירי גפיים (appendicular lean mass) < 5.72 ק"ג/מ"ר, נתון אשר הוערך בעזרת בדיקת צפיפות עצם (DXA - dual-energy X-ray absorptiometry). דינפניה הוגדרה כעוצמת אחיזה < 20.4 ק"ג. סרקודינפניה הוגדר כנוכחות במקביל של סרקופניה ודינפניה.

ניתוח רגרסיית פואסון, שימש את החוקרים לחישוב יחס ההיארעות בין שימוש ב-MHT וסרקודינפניה, זאת תוך התאמה לגיל (בזמן הריאיון), חינוך, מקום המחקר, עישון, סוכרת, יתר לחץ דם ו-BMIי(body mass index). ניתוחים נוספים הונהגו תוך התאמה למשך השימוש ב-MHT (עד 5 שנים או מעל 5 שנים), קטגוריית גיל (45-64 ו-65 ומעלה) ורמת פעילות גופנית לפי ציון המדד לפעילות גופנית בקרב מבוגרים (פחות פעיל או יותר פעיל).

תוצאות המחקר הדגימו כי MHT אינו קשור לסרקודינפניה (יחס היארעות: 1.10, רווח בר-סמך 95%: 0.89-1.35). לאחר חלוקת משנה לפי שנות שימוש ופעילות גופנית, נמצא כי בהשוואה לאי שימוש ב-MHT, שימוש ב-MHT עד 5 שנים קשור להיארעות מוגברת של סרקודינפניה בקרב נשים פחות פעילות (יחס היארעות: 1.57, רווח בר-סמך 95%: 1.11-2.21) ולהיארעות מופחתת בקרב נשים יותר פעילות (יחס היארעות: 0.60, רווח בר-סמך 95%: 0.39-0.92). השימוש ב-MHT לתקופה העולה על 5 שנים לא נמצאה קשורה לסרקודינפניה.

מתוצאות מחקר זה עולה כי טיפול הורמונלי לגיל המעבר אשר נמשך עד 5 שנים קשור להיארעות מופחתת של סרקודינפניה, וזאת בקרב נשים אשר דיווחו על מיעוט בביצוע פעילות גופנית. על מנת להשיג שיפור בבריאות מוסקולוסקלטלית נדרשות אסטרטגיות לקידום אורח חיים פעיל, הן בקרב המשתמשות ב-MHT והן בקרב אלו אשר אינן משתמשות.

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה