אין הנחיה ספציפית לטיפול בסרטן רקטום מקומי מתקדם בקשישים. במחקר פאזה 3 זה השוו החוקרים שיעור כריתת R0 ושימור איכות החיים בין חולים שקיבלו טיפול טרום ניתוחי בקרינה קצרה (5X5) לבין קרינה ארוכה המלווה בכימותרפיה (50 Gy, 2 Gy/f, 5 weeks with capecitabine: 800 mg/m2 twice daily, 5 days per week).
במחקר נכללו חולים בגיל > 75 עם סרטן רקטום עד גובה 12 ס"מ, בשלב קליני T3-4 או גידול T2 ברקטום נמוך. החולים עברו רנדומיזציה לאת משתי זרועות הטיפול, ונותחו 7+1 שבועות לאחר סיומם הטיפול.
למחקר גוייסו 103 מטופלים (והוא נסגר לפני גיוס המטרה עקב קושי בגיוס החולים).
שיעור כריתה בשוליים תקינים R0 (אחת המטרות הראשוניות) היה 84.3% בקרינה הקצרה ו-88%; ברדיוכימותרפיה (Non inderirity p = 0.28). הירידה באיכות החיים לא הייתה שונה בשלב שלפני הניתוח, היא התדרדרה משמעותית יותר בקבוצת הרדיו-כימותרפיה 3 חודשים לאחר הניתוח (44.8% לעומת 14.8%; p = 0.032) אך לא הייתה שונה 12 חודשים לאחר הניתוח (מטרה ראשונית נוספת).
בשלב שלפני הניתוח, 9.8% מהחולים בקבוצת הקרינה הקצרה ו-22% מהחולים בקבוצת הרדיוכימותרפיה הציגו תופעת לוואי חמורה, אך לא היה הבדל בשלב שלאחר הניתוח בין שתי הקבוצות.
מסקנות החוקרים: למרות שהמטרות העיקריות של המחקר לא הושגו, קרינה קצרה וניתוח מושהה עשויה להוות אפשרות טיפול (מועדפת?) בחולים ≥75 שנים עם סרטן רקטלי מתקדם מקומי.
מפרסום המשך אשר התרכז בשאלוני איכות החיים וההערכה הגריאטרית המקיפה של תפקוד המטופלים, שבוצעו 3,6,12 חודשים לאחר הניתוח לא נמצא הבדל סטטיסטי עבור איכות החיים בשאלוני EORTC QLQ-C30.
מספר גורמים שעלו (באנליזה של 3 חודשים אחרי ניתוח) כתומכים בקרינה הקצרה ניצפו בתחומי תפקודים קוגניטיביים, עייפות, תיאבון.
נטל המחלה נתפס כגורם שלילי יותר לאחר 3, 6 ו-12 חודשים בקבוצת הרדיוכימותרפיה.
ציון פעילות עצמאית בתפקודי היום-יום (IADL) הידרדר ב-44.8% ממטופלי הרדיוכימותרפיה וב-14.8% מקבוצת ההקרנות (p = 0.032); באופן דומה, ציון הדיכאון GDS15 נשמר טוב יותר בקבוצת ההקרנות הקצרות (p = 0.05). ניתוח הציונים האחרים: ADL, מהירות הליכה, MNA, MMSE לא הדגיש שום הבדל סטטיסטי.
מקור:
תגובות אחרונות