פערי מיעוט מיניים בבריאות התנהגותית (למשל, בריאות הנפש ושימוש בסמים) מבוססים היטב. עם זאת, הזהות המינית היא דינמית, ושינויים הינם שכיחים לאורך כל מהלך החיים (למשל, הזדהות עם תווית חד-מינית [לסבית או הומו] ומאוחר יותר עם תווית פלוריסקסואלית [קווירית, פאנסקסואל וכו']).
עוד בעניין דומה
לאחרונה, פורסמו בכתב העת The American Journal of Psychiatry, ממצאיו של מחקר בו חוקרים ביקשו לבחון האם סיכונים בריאותיים התנהגותיים עולים בקנה אחד עם שינוי זהות מינית בקרב בני מיעוט מיני.
אסוציאציות במדגם הסתברות לאומי של 3 שנים בארה"ב של מבוגרים המשתייכים למיעוטים מיניים הוערכו בין שינוי זהות של מיעוט מיני (באופן עקבי חד-מיני [400 משתתפים; 44.3% משוקלל], פלוריסקסואלי עקבי [239 משתתפים; 46.7% משוקלל], חד-מיני לפלוריסקסואלי [19 משתתפים; 4.2% משוקלל] ופלוריסקסואלי עד חד-מיני [25 משתתפים; 4.8% משוקלל] וחמש אינדיקציות התנהגותיות קשורות (קושי פסיכולוגי, רווחה חברתית, מספר ימי בריאות נפשיים לקויים בחודש האחרון, שימוש בעייתי באלכוהול ושימוש בעייתי בסמים אחרים), בקרה על מאפיינים דמוגרפיים ובריאות התנהגותית התחלתית.
תוצאות המחקר הדגימו שבקרב משתתפות, שינוי זהות חד-מינית לרב-מינית (לעומת זהות חד-מינית באופן עקבי) היה קשור למצוקה פסיכולוגית גדולה יותר (B=3.41, SE=1.13), רווחה חברתית נמוכה יותר (B=-0.61, SE=0.25), ועוד ימים של בריאות נפשית לקויה בחודש האחרון (B=0.69 [Bexp=1.99], SE=0.23). בקרב המשתתפים הגברים, שינוי זהות רב-מינית לחד-מינית (לעומת זהות פלורי-סקסואלית באופן עקבי) היה קשור לרווחה חברתית נמוכה יותר (B=-0.56, SE=0.25), ושינוי זהות (ללא קשר לסוג) היה קשור בדרך כלל לעלייה בשימוש בעייתי באלכוהול ובסמים אחרים.
החוקרים הסיקו כי שינוי זהות מינית הוא שיקול חשוב עבור מחקר בריאות התנהגותי של מיעוטים מיניים, כאשר שינויים (לעומת עקביות) בזהות הם גורם סיכון חשוב לפגיעה בבריאות ההתנהגותית. התערבויות מניעה וטיפול עשויים להזדקק להתאים באופן אישי את המסרים לגברים ולנשים בני מיעוט מיני בצורה שונה.
מקור:
תגובות אחרונות