במחקר חתך, החוקרים בחנו את היעילות של שימוש במדידת גלוקוז כעבור שעה אחת במהלך בדיקת סבילות גלוקוז פומית (OGTT), כפי שהומלץ לאחרונה על ידי IDFי(International Diabetes Federation) כדי לאבחן היפרגליקמיה בינונית וסוכרת סוג 2. הם בדקו כיצד המלצה זו מסייעת לזהות את הסיכון לנזק קרדיווסקולרי, תוך הערכת אינדקס מסת החדר השמאלי (LVMI) ויעילות מכנו-אנרגטית שריר הלב (MEEi).
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Diabetes Research and Clinical Practice, החוקרים ביקשו להעריך את ההשפעה של הנחיות מדידת הגלוקוז החדשות של IDF על זיהוי סיכונים קרדיווסקולריים הקשורים להיפרגליקמיה בינונית וסוכרת סוג 2.
החוקרים איתרו 1,847 מבוגרים שעברו הערכת LVMI ו-MEEi וסווגו בהתבסס על קריאות גלוקוז בצום, שעה ושעתיים במהלך OGTT. משתתפים אלו סווגו כבעלי סבילות רגילה לגלוקוז (n = 105), הפרעה מבודדת בגלוקוז בצום (n = 676), היפרגליקמיה בינונית (n=676) או סוכרת סוג 2 שאובחנה לאחרונה (n=330).
מתוצאות המחקר עולה כי לאנשים עם היפרגליקמיה בינונית או סוכרת סוג 2 היה LVMI גבוה באופן מובהק (±2697, 109±30 ו-116 ± גרם/מ"ר, בהתאמה) בהשוואה לקבוצת הסבילות הרגילה, וה-MEEi שלהם היה נמוך יותר (0.42±0.11, 0.10 ±0.37 ו-0.35 ± 0.11 מ"ל/שניה*g-1, P < 0.001, בהתאמה). לא היה הבדל מובהק ב-LVMI וב-MEEi בין קבוצות הסבילות הרגילה ובקבוצת ההפרעה המבודדת בגלוקוז בצום.
החוקרים סיכמו כי הספים המומלצים על ידי IDF למדידת גלוקוז כעבור שעה אחת מבדיקת OGTT יעילים בזיהוי אנשים בסיכון לנזק קרדיווסקולרי הקשור להיפרגליקמיה בינונית וסוכרת סוג 2.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות