טיפול באינסולין נחשב לאבן יסוד בהתמודדות עם סוכרת, אך כרוך בחסמים כמו היפוגליקמיה, פחד מהזרקות ועלויות גבוהות, מה שמוביל לצורך באסטרטגיות שעשויות לעכב את התחלת השימוש בו.
עוד בעניין דומה
במחקר עוקבה רטרוספקטיבי, החוקרים בחנו את השפעת הטיפול על הסיכון להתחלת טיפול באינסולין וכן לתוספת תרופות נגד סוכרת ותרופות להורדת לחץ דם, בקרב מטופלים שהחלו לראשונה טיפול במעכבי SGLT2 לעומת מעכבי DPP4.
במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Diabetes, Obesity and Metabolism, החוקרים איתרו 36,976 מטופלים עם סוכרת מסוג 2 (18,488 בכל קבוצה) מתוך מאגר נתונים יפני (JMDC), אשר החלו טיפול חדש באחת מהתרופות בין ינואר 2015 למרץ 2023.
החולים הותאמו זה לזה בשיטת ציון הנטייה (propensity score) ביחס של 1:1. החוקרים חישבו שיעורי היארעות (IR) של התחלת אינסולין, תוספת של תרופות אחרות נגד סוכרת (OAD) ותרופות להורדת לחץ דם לכל קבוצת טיפול. יחס הסיכון (HR) ורווח בר סמך של 95% חושבו באמצעות מודל הסיכונים היחסיים של cox.
מתוצאות המחקר עולה כי שיעור התחלת טיפול באינסולין היה 0.95 מקרים לכל 1,000 שנות אדם בקבוצת מעכבי SGLT2, לעומת 2.12 מקרים בקבוצת מעכבי DPP4. הסיכון להתחלת אינסולין היה נמוך ב-54% בקבוצת ה-SGLT2 (יחס סיכון 0.46, רווח בר סמך 95%, 0.28–0.74, p=0.001).
גם הסיכון להוספת תרופות נוספות נגד סוכרת היה נמוך יותר בקבוצת SGLT2 (יחס סיכון 0.66, רווח בר סמך 95%, 0.64–0.69, p<0.001) וכך גם הסיכון להוספת תרופות להורדת לחץ דם (יחס סיכון 0.90, רווח בר סמך 95%, 0.85–0.95, p<0.001).
החוקרים סיכמו כי מטופלים עם סוכרת מסוג 2 שהחלו טיפול במעכבי SGLT2 היו בסיכון נמוך יותר להתחיל טיפול באינסולין וכן להזדקק לתוספת של תרופות נוספות. ממצאים אלה מצביעים על אפשרות שעיכוב או הפחתת הצורך בטיפול באינסולין ניתן להשגה באמצעות טיפול במעכבי SGLT2.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות