טיפול בתרופות ממשפחת אגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 עשוי לשפר את שיעורי הישרדות השתל ושיעורי הישרדות מטופלים עם סוכרת מסוג 2 לאחר השתלת כליה - כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת The Lancet Diabetes & Endocrinology. עם זאת, הטיפול בתרופות אלו עלול להעלות את הסיכון לרטינופתיה סוכרתית ולכן נדרש מעקב קפדני.
עוד בעניין דומה
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי נפרופתיה סוכרתית היא הגורם המוביל להשתלות כליה במדינות בעלות הכנסה גבוהה ומובילה לסיבוכים לבבים ומטבוליים שונים. מאחר שתרופות ממשפחת אגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 הוכחו כמועילות במצבים קרדיו-מטבוליים וכלייתיים, הן עשויות להועיל גם למושתלי כליה עם סוכרת סוג 2.
כעת הם השלימו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי בין השנים 2013-2020, שכלל 18,016 מושתלי כליה עם סוכרת סוג 2, מהם 1,969 קיבלו לפחות מרשם אחד של אגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 לאחר ההשתלה. לכל מטופל בתרופה זו הותאם מטופל שלא קיבל את התרופה, עם משך הישרדות שתל זהה לאחר ההשתלה.
התוצאים שנבחנו כללו את אובדן שתל שאינו עקב תמותה ותמותה כללית. מרווח הזמן החציוני מההשתלה עד להתחלת טיפול באגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 עמד על 19 חודשים, כאשר Dulaglutide היתה התרופה הנפוצה ביותר בשימוש.
שיעורי ההיארעות המצטברים של אובדן שתל לאחר חמש שנים היו נמוכים יותר בקרב מטופלים בתרופות ממשפחת אגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 לעומת אלה שלא נטלו טיפול זה (6.0% לעומת 10.7%, בהתאמה, p=0.004).
בקרב חולים שטופלו באגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 הסיכון לאובדן שתל היה נמוך ב-49% (יחס סיכון מתוקן של 0.51, P<0.001) והסיכון לתמותה היה נמוך ב-31% (יחס סיכון מתוקן של 0.69, p=0.001), בהשוואה לאלו שלא טופלו בתרופות אלו.
תוצאי הבטיחות היו נדירים ולא נקשרו עם טיפול בתרופות ממשפחת אגוניסטים לקולטן ל-GLP-1, למעט רטינופתיה סוכרתית (יחס סיכון מתוקן של 1.49, p=0.008).
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי למרות היתרונות המשמעותיים של אגוניסטים לקולטן ל-GLP-1, יש צורך במעקב הדוק אחר המצב העיני של מושתלי כליה עם סוכרת המתחילים בנטילת טיפול בתרופות אלו.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות