מחקר שפורסם בכתב העת American Journal of Obstetrics and Gynecology מציג כיצד בדיקת דם פשוטה, המודדת את היחס בין החלבונים sFlt-1 ו-PlGF, יכולה לחולל שינוי משמעותי בטיפול בנשים מאושפזות עם הפרעות לחץ דם בהריון.
עוד בעניין דומה
הבדיקה, המיועדת לנשים בשבועות 23–35 להריון, מאפשרת לזהות בדיוק של 94% את הנשים שאינן צפויות לפתח רעלת הריון חמורה בטווח של שבועיים. כך, ניתן להימנע מהתערבויות מיותרות, להאריך את ההריון בכ-26 ימים בממוצע – ולתת לעובר זמן קריטי נוסף להתפתח תוך הפחתת סיכון לסיבוכי פגות.
החוקרים ביקשו לבחון את התועלת הקלינית של בדיקת היחס בין הגורם האנטי-אנגיוגני מסיס דמוי טירוזין קינאז-1 (sFlt-1) לבין גורם הצמיחה השלייתי (PlGF) כאשר היא זמינה לרופאים באופן מיידי, ככלי עזר בהערכת סיכון להתפתחות רעלת הריון עם סימנים חמורים תוך שבועיים מביצוע הבדיקה, בקרב נשים מאושפזות עם הפרעות לחץ דם בהריון.
המחקר נערך בין יוני 2023 לינואר 2024 במרכז הרפואי של אוניברסיטת שיקגו (UCMC) בארה"ב לאחר הטמעת בדיקת היחס sFlt-1/PlGF בפרקטיקה הקלינית השגרתית.
נבדקו באופן פרוספקטיבי נשים מאושפזות עם הפרעות לחץ דם בהריון בין שבוע 23 לשבוע 34 ו-6 ימים להריון. המחקר, שנקרא BEACON, כלל נשים עם הריון יחיד והפרעות לחץ דם כפי שהוגדרו על ידי האיגוד האמריקאי למיילדות וגינקולוגיה, עם אי ודאות קלינית לגבי חומרת המחלה ואפשרות ההתקדמות שלה. דגימות דם נלקחו מהמטופלות ונותחו על פלטפורמת אימונואסיי אוטומטית.
לפני יישום השיטה, הרופאים קיבלו הדרכה על השימוש הנאות והנחיות ניהול על בסיס הסמנים הביולוגיים, אך קיבלו החלטות טיפוליות עצמאיות. תוצאות בדיקת היחס sFlt-1/PlGF היו זמינות לרופאים תוך 24 שעות מלקיחת הדם.
הממצאים מראים כי מתוך 65 מפגשי מטופלות, ל-36 (55.4%) היה יחס sFlt-1/PlGF נמוך מ-40. שיעור הלידות בשל סיבות הקשורות להפרעות לחץ דם בהריון תוך שבועיים היה נמוך משמעותית בקרב מפגשים עם יחס נמוך לעומת יחס גבוה (5.6% [2/36], לעומת 72.4% [21/29]) גם לאחר בקרה על גורמים מבלבלים רלוונטיים (יחס סיכון מתוקנן 7.52, רווח בר-סמך 95%: 3.05-18.54, P<0.001).
אבחנה של רעלת הריון עם סימנים חמורים תוך שבועיים מהבדיקה היתה גם פחות סבירה בקרב המפגשים עם יחס sFlt-1/PlGF נמוך מ-40 בהשוואה ליחס sFlt-1/PlGF גבוה או שווה ל-40 (5.6% [2/36] לעומת 79.3% [23/29], P<0.001), עם ערך ניבוי חיובי של 79% (רווח בר-סמך 95%: 0.65-0.94) וערך ניבוי שלילי של 0.94 (רווח בר-סמך 95%: 0.87-1.00).
יחסי הסבירות החיוביים והשליליים להתפתחות רעלת הריון עם סימנים חמורים תוך שבועיים מהבדיקה היו 6.13 ו-0.09, בהתאמה. מפגשים עם יחס sFlt-1/PlGF נמוך מ-40 היו פחות סבירים לחוות אירוע שלילי אימהי או עוברי בהשוואה למפגשים עם יחס sFlt-1/PlGF גבוה או שווה ל-40 (8.3% [3/36] לעומת 34.5% [10/29], P=0.01).
מבין 36 מפגשים עם ערכי sFlt-1/PlGF נמוכים, ל-22 היו קריטריונים קליניים או מעבדתיים דו-משמעיים הדומים לרעלת הריון בעת הקבלה, אך הן טופלו באופן צפייתי על סמך הסמנים הביולוגיים ואף אחת לא פיתחה רעלת הריון עם סימנים חמורים או תוצאים שליליים בתוך שבועיים.
חציון זמן ההמתנה, המוגדר כימים בין מדידת הסמן הביולוגי ללידה במטופלות עם יחס סמן נמוך, היה 33 (טווח בין-רבעוני 23-47) לעומת 7 (טווח בין-רבעוני 4-14) ימים בקרב מטופלות עם יחס גבוה (P<0.001). השימוש בקורטיקוסטרואידים בתוך שבועיים הופחת משמעותית בקבוצת הסמן הנמוך בהשוואה לקבוצת הסמן הגבוה (22.9% [8/35] לעומת 82.8% [24/29], P<0.001).
המחקר מדגים כיצד בדיקת דם ליחס sFlt-1/PlGF יכולה לשנות דרמטית את הטיפול בנשים עם הפרעות לחץ דם בהריון. תוצאה שלילית (יחס נמוך מ-40) מעניקה לרופאים ביטחון לדחות התערבויות מיותרות ומאפשרת הארכת הריון בממוצע ב-26 ימים, זמן קריטי להתפתחות העובר.
עבור נשים עם תוצאה חיובית, הבדיקה מאפשרת היערכות טובה יותר והתערבות מהירה. הממצאים מציעים שאימוץ בדיקת sFlt-1/PlGF בפרקטיקה הקלינית עשוי לשפר משמעותית את תוצאי האם והעובר, תוך הפחתת עלויות אשפוז מיותרות ושימוש בתרופות.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות